ציפי חנליס מילר

ציפי חנליס מילר

תואר שני בפסיכולוגיה (.M.A)
פסיכולוגית רפואית בבית חולים בלינסון
חווית לימודיי בתואר השני היתה משמעותית מאוד. מסגרת עוטפת, מגדלת ומאפשרת. מרציי היו מומחים בתחום, חוקרים ומטפלים.

במהלך מבצע צוק איתן, ציפי חנליס מילר, מוסמכת האקדמית, טפלה בחיילים פצועים שהגיעו לבית החולים בלינסון. זאת כחלק מתפקידה כפסיכולוגית רפואית. על האתגרים בתפקיד, בכתבה שלפניכם.

בזמן שאלפי אזרחים הוקפצו לשירות מילואים בעקבות המצב הבטחוני בקיץ הנוכחי, ציפי חנליס-מילר (33) עדיין עבדה כרגיל בעבודתה בבית החולים בלינסון, כפסיכולוגית של היחידה לסרטן השד. אבל מהר מאד העבודה האזרחית שלה הפכה לצו 8 בלתי נמנע, כאשר קלטה חיילים פצועים ואת משפחותיהם. "במהלך מבצע צוק איתן עבדתי כחלק מהמערך הפסיכולוגי בבית החולים, אשר כולל צוות של 15 פסיכולוגים רפואיים, בעלי ידע ומומחיות בטיפול בנפגעי דחק", מספרת ציפי. "המטופלים בתקופה זו היו החיילים הפצועים, בני משפחותיהם, אנשי הצוות שהיו עדים לטראומה, חלקם חוו טראומטיזציה משנית וגם הציבור הרחב, שכן ידוע שטראומה היא 'מדבקת'. לשם כך, נפתחו קווי טלפון אשר אוישו ע"י פסיכולוגים שנתנו מענה לאנשי צוות ולאוכלוסייה שחשה מצוקה נפשית"

ציפי, המתגוררת עם בעלה וביתה בת ה-3.5 בגבעתיים, היא פסיכולוגית רפואית מומחית. היא גדלה בבת ים, ולאחר שירותה הצבאי החלה ללמוד באקדמית ת"א-יפו תואר ראשון במדעי ההתנהגות. "שמעתי רבות על המכללה, בעיקר על איכות הלימודים המשולבת עם סביבת לימודים נעימה במיוחד", היא מספרת. "במהלך לימודיי התחזקה אצלי תחושת העניין והרצון להמשיך בלימודי הפסיכולוגיה".
לאחר התואר הראשון, החלה ציפי לעבוד בעמותת "אנוש", העמותה הישראלית לבריאות הנפש, שם היא עבדה 7 שנים. "במהלך תקופה זו, טרם רישומי לתואר שני בפסיכולוגיה, נחשפתי לתחום של פסיכולוגיה רפואית. גיליתי עניין רב בטיפול פסיכולוגי בחולים במחלות ופציעות גופניות, בקשר שבין משתנים פיזיולוגיים לפסיכולוגיים בהתפתחות תופעות ומחלות גופניות ו"בתפקידה" של הנפש בטיפול ובגרימת חולי".

 

איך הייתה החוויה ללמוד גם את התואר השני באקדמית?
"חווית לימודיי בתואר השני היתה משמעותית מאוד. מסגרת עוטפת, מגדלת ומאפשרת. מרציי היו מומחים בתחום, חוקרים ומטפלים. במהלך הלימודים עשיתי פרקטיקום בבית חולים 'מאיר' במחלקה נפרולוגית, שם גם כתבתי את עבודת הגמר שלי. את העבודה הזו, שנכתבה בהנחייתה של פרופ' רבקה יעקובי, הצגתי בהמשך בכנס באוקספורד, אנגליה, שעסק במחלות כרוניות".

בתום לימודיה, החלה ציפי להתמחות במחלקה המטואונקולוגית ובמרפאה לפסיכולוגיה רפואית, בבית החולים וולפסון. לאחר כשנתיים, היא המשיכה בהתמחות במרכז דווידוף בבלינסון, למחקר ולטיפול בחולי סרטן, שם היא עובדת עד היום. "במסגרת עבודתי אני מטפלת בעיקר בנשים חולות סרטן שד. הטיפול נעשה לאורך שלבי המחלה השונים – החל משלב האבחנה, הטיפולים, ההחלמה, כמו גם ליווי במהלך סיום החיים. בנוסף, אני עורכת הכנות לקראת ניתוחים ופרוצדורות רפואיות, למשל ניתוח לכריתת שד. בנוסף, אני מייעצת למחלקות שונות. במקביל, אני מטפלת בקליניקה פרטית ומתרגלת באקדמית בקורס פסיכולוגיה".

 

ספרי על התהליך בטיפול בחיילים
"הטיפול בחיילים ובבני משפחותיהם נעשה על פי עקרון הרצף הטיפולי החל מהגעתם לבית החולים ועד לשחרורם. זאת, בעבודה מערכתית עם הצוות הרפואי וצה"ל. כך, ניתנו, למשל, המלצות לצוות המטפל כמו התרשמות מקצועית לתגובת חרדה, ולמשפחה כמו למשל, לא ללחוץ לדבר על האירוע. בשחרורם, קיבלו המלצות, באם קיים צורך להמשך טיפול פסיכולוגי".
בזמן הלחימה, נתקלה ציפי בעשרות סיפורים מרגשים וקשים, אולם הרגע הזכור לה במיוחד היה ביום תקרית הנגמ"ש. "עמדתי בפתח בית החולים עם רשימת הפצועים, ממתינה למשפחות שמגיעות לפגוש את יקיריהן", היא נזכרת, ומספרת שהיתה צריכה לספר להורים ולקרובים היכן החייל מאושפז וכמובן ללוות אותם למחלקה הנכונה, להמתין עימם לניתוח ולשהות במחיצתם בזמן המפגש עם הבן. "זו עבודה שונה מאד מהמהלך הפסיכולוגי הרגיל".

כשציפי לא עובדת במחלקה, היא משתדלת להתאמן בפילאטיס ובהליכה, ולהנות מסרטים ומספרים טובים. אבל העבודה תמיד נמצאת ברקע בגלל המעמסה הנפשית שהיא מביאה עימה. "ללא ספק יוצא לי לשוב עם חוויות רגשיות אינטנסיביות הביתה וההפרדה מאתגרת לעיתים. אני מקפידה לאזן את העבודה עם תרבות שעות פנאי ומשפחה. בתי היא הגורם המאזן ביותר ומציב גבולות לעבודתי".

ההרשמה לקראת סיום

למידע חייג 6086*

mirsham@mta.ac.il

ותמיד טוב להיות גם חברים
בקמפוסים הוירטואליים שלנו

insta facebook youtube linkedin