הזינו את החיפוש שלכם
“תמיד ראיתי את עצמי כציונית”, היא מספרת, “הייתי בתנועת נוער של ציונים רפורמים והתאהבתי בארץ אחרי מספר ביקורים. בשנת 2012 החלטתי ממש לעשות עלייה”.
שנים של ציונות וביקורים בארץ הובילו את האנה קונפינו לעלות לישראל ולבחור מוסד אקדמי בו תלמד. היא התלבטה בין מרכז אחר שמלמד בשפה האנגלית ולבסוף החליטה לקפוץ למים (ולמרות שדברה רק עברית בסיסית) ולהתחיל תואר במדעי ההתנהגות באקדמית תל-אביב-יפו. את התואר היא סיימה לפני חצי שנה והשתלבה בקבוצת דבי תקשורת – בעיתוי שאין מושלם ממנו: אירועי אירוויזיון 2019.
“באופן טבעי אני לא כל כך טובה בשפות”, היא מודה, “ניסיתי צרפתית, גרמנית, ספרדית. הבנתי שהשפה לא נתפשת עד שממש משתמשים. עברית למדתי באולפן אבל לא מספיק כדי לרכוש את כל השפה. הבנתי שאם אני רוצה לעבוד בתחום בארץ, במיוחד בפסיכולוגיה, אני חייבת ללמוד בעברית”.
כשהציעו להאנה קונפינו להיות אחראית התקשורת הזרה באירוויזיון היא התרגשה אבל עדיין לא הבינה את חשיבות התפקיד
“לא ידעתי שיגיעו כל כך הרבה אנשים. היו אלף וחמש מאות עיתונאים – רובם דוברי אנגלית. האירוויזיון השנה היה הזדמנות נהדרת לגרום לסיקורים אוהדים על תאגיד השידור ‘כאן’, על מדינת ישראל, על ת”א ומה לא. זו הזדמנות נהדרת להציג את ישראל בקרב אנשים שלא בהכרח היו מגיעים לארץ מסיבות אחרות. הזדמנות להראות את היופי של הארץ”.
והאנה מספרת – “כשהגעתי לארץ לביקורים, חלקים מסוימים משכו אותי לפה. כך ידעתי איך להציג את היופי של המדינה וידעתי עם אילו השקפות מגיעים אנשים לבקר כאן ממדינות מעבר לים. השתמשתי בכל הרקע הזה כדי להראות להם את המציאות הנפלאה פה”.
“הדבר הכי חשוב שקבלתי באקדמית הוא הביטחון העצמי. הלימודים שינו את האופי שלי מהיסוד וגרמו לי להבין שאני יכולה לעמוד בכל אתגר. באקדמית קיבלתי ליווי לאורך כל הדרך”. האנה מספרת על הקושי ללמוד כאשר היא מגיעה מרקע של שפה זרה: “הייתי יוצאת מהשיעורים בשנה הראשונה ולא מבינה כלום. אפילו בשיחות רגילות על הדשא. אבל כולם עזרו בדרך, מהמזכירה ועד הדקן, אפילו המנקה, לכולם היה זמן בשבילי”.
“בחרתי באקדמית”, מרחיבה קונפינו, “משום שמדובר במוסד אינטימי יותר, שאתה לא נעלם בו. ככה ראיתי את המקום עוד לפני שהצטרפתי – ולא התבדיתי. זה היה בדיוק כמו שחלמתי שיהיה – ואפילו יותר”.
“חלק מהמאמרים וגם אחד הקורסים היו בשפה האנגלית. מצאתי את עצמי מתרגמת לאחרים, מסכמת ומסבירה את החומרים באנגלית. היה גם קורס קולנוע שבו הרגשתי שאני יכולה להחזיר לאחרים את כל מה שקיבלתי”.
“התנדבתי בפרויקט של ניצולי שואה. הפרויקט חבר אותי מאד לאנשים האלה. אתה פתאום מבין שהם לא יהיו פה תמיד ושהיום יש לנו הזדמנות נדירה שחבל לפספס. יש להם בדידות עצומה ויכולתי להזדהות איתה. הלימודים העניקו הזדמנות לתת גם באופן חברתי”.
“יש את העבודה שלי במקצוע שאני מאד אוהבת. יחסי ציבור מאפשרים לך לפתח מומחיות במגוון רחב של נושאים. ללכת עם “תגלית” ולספר סיפורים. בתחום ההיסטוריה השבוע נפגשתי עם אדם שאחראי על מחקרים דמוגרפיים”. “בשעות הפנאי” היא מגלה “אני מאד אוהבת ליצור בגדי וינטאז’. לא מתוך כוונה לשווק אותם אלא בשבילי. על מנת שאני אוכל לבחור מה אני לובשת מבלי להיות נתונה להשפעה של מישהו אחר. אני גם מציירת היום בצבעי שמן על קנבס. האקדמית אפשרה לקחת שיעורי אמנות כחלק מהתואר”.
