סטודנט לסיעוד וגם תורם לקהילה: הכירו את ענאן אבו סלמי

ענאן אבו סאלמי הוא בוגר עמותת 'חינוך לפסגות' ומתנדב בעצמו בעמותה כיום ברמלה. כסטודנט לסיעוד הוא מציג לכל תלמיד את הפוטנציאל האישי שלו באמצעות לימודי תכני ספורט
August 4, 2019
סטודנטים לסיעוד
לכבוד ציון 25 שנה לאקדמית עקבנו אחרי חניכים שלמדו בבתי הספר השונים ברמלה וביפו ונתמכו חברתית על ידי האקדמית, וחזרו להעניק לתלמידים אחרים את מה שהם קיבלו כעת בתור סטודנטים באקדמית. אחד מהסטודנטים האלה הוא – ענאן אבו סאלמי (בן 22 מרמלה), סטודנט שנה ג’ לסיעוד המתנדב היום במרכז פרס לשלום כמדריך ספורט ברמלה ובלוד. הוא סיפר לנו על תהליך ההדרכה.
מה התכנים שאתה מעביר כמדריך בתחום הספורט? 
“הספורט הוא אמצעי נפלא להעביר ערכים ולגלות את הפוטנציאל האישי של כל אחד. כיום, אני מעביר לילדי כיתות ג’ ו- ד’, יהודים וערבים כאחד, שלושה תכנים עיקריים. הראשון הוא: ‘פייר פליי’ – משחק הוגן המאפשר לנו לקבל אחד את השני. השני הוא: משחק קבוצתי, בו אנו לומדים לעבוד יחד והשלישי קשור להעצמה האישית – המועברת כבר בגיל צעיר מאד”. וענאן מרחיב: “אנו יוצאים מתוך הגישה כי תלמיד צריך לא רק להיות ‘תותח במתמטיקה’  אלא לגלות דברים על עצמו ואת הפוטנציאל האישי”.
“הספורט מאפשר להוציא אגרסיות ותסכולים,” הוא מסביר, “כאשר גם המשחק הקבוצתי והשהות ביחד מעניקה מרחב בטוח וחלל לספר מה עבר עליו השבוע. דרך החינוך הבלתי פורמלי, דרך הספורט נפתחים הרבה מחסומים. המרכז שלנו כולל עוד ייחוד – הוא מחבר בין תרבויות שונות, בין התרבות הישראלית היהודית, לתרבות הערבית. אנו משתמשים אפילו בשפה כדי לחבר, לדוגמה: במשחק כדור, כל פעם שמעבירים אומרים מספר בעברית או ערבית”.

 

תמונה11.png
כשהיית צעיר, ברמלה, זכית למדריך כזה? 
“לצערי הרב כאשר אני הייתי בתקופת היסודי והתיכון לא היו פרויקטים כאלה. היו עבודות בקבוצה אך לא חונך פרטי. כמובן שהייתי שמח להשתתף בעצמי בתוכנית כזו”. ענאן מסביר מדוע – “העבודה הפרטנית עם הילדים נותנת ערך מוסף לילד ומאפשרת לו ליזום יותר. לקחת את הפוטנציאל שיש בו ולממש אותו. לחלק מהילדים היום אין את המענה הזה במרחב הביתי והמשפחתי, אז פעמים רבות הילדים מוצאים עצמם בשוליים”.
איך נושא הסיעוד שאתה לומד מאיר על תחום ההתנדבות שלך? 
“בסיעוד לומדים תקשורת בין אישית. קשר בין מטפל ומטופל על רקע המצב: המנטלי, הנפשי והגופני. לומדים להקשיב עד הסוף לאותו אדם, אפילו אם הוא בגיל צעיר מאד”.
איך הקשר האישי עם החניכים נראה היום? 
“ההתחלה היא תמיד מרוחקת יותר; מגיעים ונפגשים עם המאמן; אט אט הילדים נפתחים והאינטראקציה הופכת להיות יותר אישית. הם שמחים לראות אותך, מחבקים”. וענאן מדבר על הפן האישי – “אני מרגיש שאני עושה שינוי, חוזר כל פעם עם סיפוק והרגשה טובה. מדהים לגלות שאפשר ליצור שינוי אפילו בגיל כל כך צעיר”.
 “השילוב של התחביב – הספורט, שהוא האדרנלין שלי, עם נתינה לאחר, זו תחושה פנימית שונה. לא רק בפן המקצועי של להיות אח מוסמך בעתיד, יש היבט נוסף שגיליתי, משהו מעבר. אני נמצא כאן כדי לתמוך, לעודד ולחזק. אני מבין את הכאב שלכם, בואו נחשוב יחד איך אנחנו ממשיכים”.
“גם במהלך העבודה עם החניכים אני נותן להם לבחור לפעמים איך היו רוצים להעביר את הפעילות, נותן להם ליזום ומכניס אותם לתמונה. כך הם חשים כי הם יכולים לקחת יוזמה ויש מישהו שמאמין בהם. הרבה מעבר למילים”.
מה הוביל אותך דווקא לתחום הסיעוד? 
“החלום שלי תמיד היה להיות להיות רופא ילדים. הגעתי ליום פתוח באקדמית והכרתי במקרה מישהו שעמד לסיים לימודי סיעוד- הוא עודד אותי ללכת לכיוון הזה. כיום, אני סוגר מעגל גם בתחום הזה ומגיע לימים הפתוחים של האקדמית כדי לעודד מתעניינים אחרים”.
 אתה רואה את עצמך ממשיך ומתנדב בעתיד? 
“אמשיך ללימודי רפואה, אבל אני יודע שאמשיך להתנדב. גיליתי שמה שאני עושה עבור עצמי הוא זמני והוא נשאר רק איתי. מה שאני עושה עבור אחרים יכול להתגלגל ולהמשיך (לדורות הבאים) ולהישאר לנצח. “אנו רוצה להודות בהזדמנות הזו”, מבקש ענאן “למי שיזם את התוכניות האלה. הרבה מאד סטודנטים מקבלים הזדמנות נפלאה”.
טיפ אחרון לסיום? 
“מצאו תחביב. אצלי זה הספורט. זה הסוד לכל הצלחה, כל ילד עם תחביב יכול לממש את הפוטנציאל. זה מה שנותן את האדרנלין שיוצר אנשים מנצחים ונותן ערך מוסף לחיים”.
banner